החלטה בתיק בש"א 6086/07

        בקשה לביטול צו עיקול זמני

1.     בית המשפט לענייני משפחה בירושלים הוציא, ביום 14.5.07, לבקשת המשיב, צו עיקול במעמד צד אחד, תוך שקבע כי התביעה שהוגשה לפניו איננה בסמכותו. במקביל,  הועברו ההליך העיקרי וצו העיקול לבית משפט זה והמבקשים עתרו, ביום 28.6.07, לביטולו של הצו.

2.     המשיב, במסגרת בקשתו למתן צו עיקול במעמד צד אחד, הפנה לכך כי הוא והמבקש מס' 1 הנם אחים, אשר הקימו יחדיו את המבקשת 2, השותפות, וכמו כן הקימו חברה בע"מ (היא המשיבה 2 בבקשה למתן צו עיקול), זאת במסגרת עסקיהם המשותפים. לטענת המשיב, במשך שנים רבות, החל משנת 1977 עת הוקמה השותפות, ועד לפני כחמש שנים, עבדו הוא והמבקש 1 בשיתוף פעולה מלא, במסגרת עסקיהם המשותפים (ביצוע עבודות עפר), ונהלו עסק שמחזוריו כללו מליוני ש"ח בשנה. נוהל חלוקת העבודה בין השניים, כך נטען, היה באופן שהמשיב ניהל את העבודה בשטח, והמבקש 1 (להלן: "המבקש"), היה האחראי על הצד הניהולי והכספי. עוד מציין המשיב כי במשך מרבית שנות הפעילות בעבודות העפר והפיתוח, בוצעו עבודות רבות עבור חברת בזק, זאת בעזרת ציוד אותו רכשו המבקש והמשיב אשר,כלל, בין היתר, מחפרונים, טרקטורים וכד', ציוד אשר הנו בבעלות השותפות. לטענת המשיב, הוא סמך על המבקש בכל אשר נגע לנהול  ענייני העסק, לרבות בנושאים הכספיים. בשנת 2003 החלו להתקבל צווי עיקול מגורמים שונים, לרבות מרשויות המס, והמבקש אמר למשיב שהדברים בטיפולו, אולם לא כך היה, הוגש כנגד המבקש כתב אישום בגין חיובי מע"מ, והמבקש הורשע בגין כך. עוד נטען כי החל משנת 2002 משך המבקש סכומי כסף בסך  מאות אלפי שקלים בלא ליידע את המשיב, ובהמשך, כך נטען, רוקן המבקש את הקופה המשותפת ונמנע מלהגיש דוחות לרשויות המס בין השנים 2002 ועד 2006. במהלך שנים אלה, כך לשיטת המשיב, משך המבקש מליוני שקלים. במועד מסויים, בשנת 2006,  חל קרע בין השניים ולטענת המשיב, החל המבקש לנהוג  בשותפות, כבעלים יחיד. לדבריו  של המשיב, התקבל סכום של 930,000 ש"ח מחברת בזק  בגין עבודות לתקופה מחודש ספטמבר 2006  ועד מרץ 2007, אולם נסיונותיו לאתר חשבונות הנוגעים בכך לא צלחו עקב פעולות המבקש והוראותיו לעובדי השותפות. על כן, התבקש עיקולם של הכספים שהתקבלו מחברת בזק.

3.     המבקשים, במסגרת בקשתם לביטול צו העיקול, טענו, בין היתר, לפקיעתו של צו העיקול בשל אי המצאת צו העיקול והבקשה, כאמור בהוראת תקנה 367 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1974. נטען כי המידע בדבר מתן הצו הובא לידיעת המבקשים אך לאחר שהוטל עיקול אצל המחזיקים  וחברת בזק נמנעה מהעברת כספים למבקשים. עוד נטען כי סכום העיקול גבוה מסכום התביעה (שעמד על 200,000 ש"ח בלבד).

        לגופו של עניין, טענו המבקשים כלהלן:  אכן, השותפות הוקמה על ידי המבקש והמשיב עוד בשנת 1977 והחברה הוקמה בשנת 1992. אולם, הפעילות העסקית התנהלה באמצעות השותפות. במשך שנים רבות ניתנו שירותים לחברת בזק ובמשך השנים נוצרו התקשרויות רבות, שהלכו והתרחבו, ורווחי השותפות חולקו בין המבקש למשיב בחלקים שווים, באמצעות כרטיסי אשראי שהיו ברשותם. לטענת המבקש, נקלע המשיב, במהלך שנת 2000, לקשיים עקב הליכי גירושין, במסגרתם משכה גרושתו של המשיב, שלא כדין, מכספי השותפות, והמשיב וגרושתו, אף משכו כספים לתוכניות חסכון על שם ילדיהם, בלא ידיעת המבקש. בגין מעשים אלה, ולאור ההרעה במצב הכלכלי, נקלעה השותפות לקשיים כלכליים, הוטלו עיקולים על השותפות, אבדה ההתקשרות עם  חברת בזק,והחל משנת 2003 פסקה, כמעט כליל, עבודת השותפות, וחובותיה הלכו ותפחו עד אשר הגיעו, בשנת 2005, לסך של מליון וחצי ש"ח. בנוסף, נעכרו היחסים בין המבקש למשיב, וביום 18.5.05 נערכה בבית המשיב פגישה בנוכחות הצדדים וקרובי משפחה במהלכה הוסכם כי הצדדים  ישעבדו דירותיהם ובתמורה יסלקו, באופן שווה, את חובות השותפות.  עוד נטען כי הוסכם שהצדדים יפסיקו לעבוד במשותף וכל צד יעבוד בנפרד באמצעות הכלים השייכים לשותפות. באשר לשעבוד הדירות - מהלך זה לא יצא לפועל (מאחר שדירות הצדדים טרם נרשמו בלשכת רשום המקרקעין), ועל כן נותרו חובות השותפות על כנם. במהלך חודש יוני 2006 הגיש המבקש, בשם השותפות, הצעה למכרז לחב' בזק וזכה בחוזה מסגרת עם אופציה לשלוש שנים לביצוע עבודות פיתוח ותשתית בהיקף של שני מליון ש"ח (החוזה - נספח ג') לבקשה. בעקבות כך, שכר המבקש עובדים, ובאמצעות הכלים השייכים לשותפות, ביצע את עבודות המכרז, כאשר התשלומים, לרבות שכר לעובדים, שולמו מחשבונו הפרטי של המבקש. בשלב מסויים, הסכים המבקש, כך לטענתו, להעסיק את המשיב כנהג דחפור, אולם קשר זה הסתיים בתוך ימים. מכאן, כך לגרסת המבקשים, אין למשיב כל חלק ונחלה ברווחים הצומחים מההתקשרות החדשה עם חב' בזק.

        המבקש תמך את בקשתו בתצהירו, בו פורטו הטיעונים כמפורט לעיל, וכן צירף את תצהיריהם של מר חיים אהרון ושל מר מיכה הרמן, שניהם בני דודים של המבקש והמשיב, אשר פירטו בתצהיריהם, בין היתר, כי בנסיון לפשר בין הצדדים, החליטו השניים לנסות להביא המחלוקת בין האחים, שכבר פרצה, לקיצה. במסגרת זו כינסו קרובי משפחה אלה, במועד הנ"ל (שחל להיות מוצאי יום העצמאות), את הצדדים. במסגרת פגישה זו הגיעו הצדדים להבנות ולהסכמות כפי שאלה פורטו לעיל, לרבות פירוקה של השותפות, החל מאותו מועד, ופעילות נפרדת ועצמאית של כל אחד מהצדדים.

4.     הצדדים הסכימו כי בית המשפט יפסוק בהתאם למסמכים שבתיק ולאחר הגשת תגובה מטעם המשיב ותשובה, במידת הצורך, ומבלי לחקור את המצהירים.

        בתגובת המשיב נטען, בין היתר, כי בוצעה מסירה של הבקשה והצו (באמצעות הדואר) ומבירורים נוספים הוברר שמתן הצו הגיע לידיעת המבקש - מיד בסמוך להינתנו. (סעיף 4 ואילך לתגובה). יחד עם זאת, המשיב אינו חולק כי, כנראה, נודע למבקש על דבר העיקול לאחר חלוף שלושה ימים, אך נטען כי  אין בכך כדי להביא לביטול הצו, תוך שבאה  הפנייה, בהקשר זה, להחלטת בית המשפט המחוזי בבר"ע 3403/01. עוד נטען כי אין בסיס לטענה בדבר היות צו העיקול חורג מסכום התביעה, שכן סכום התביעה בסך 200,000 ש"ח הנו לצרכי אגרה והוא יתוקן, במידת הצורך, לאחר מתן חשבונות שנדרשו בכתב התביעה. באשר לטענה בדבר פירוקה של השותפות, לא מכחיש המשיב את  עובדות קיום המפגש במוצאי יום העצמאות (אך נטען כי מדובר בשנת 2006 ולא בשנת 2005), כמפורט על ידי המבקש, והוא מאשר כי במהלך אותו מפגש דובר על פירוק השותפות באופן שרכושה יחולק ויוסדרו החובות אצל רשויות המס, אולם, לאחר שהוברר כי לא ניתן לשעבד את הדירות במסגרת ההסכמה לסילוק חובות המס, "ולאחר שהתברר  לצדדים כי לא ניתן לפרק את השותפות באופן מעשי, ירד עניין פירוק השותפות מן הפרק" (סעיף 31 לבקשה). עוד נטען כי למכרז של  חברת בזק, מחודש אוגוסט  2006, ניגשו הצדדים יחדיו, במסגרת השותפות, והזכייה הייתה משותפת, אולם המבקש משך כספים שלא בידיעת המשיב, ובכל מקרה, משך המבקש כספים שהתקבלו מעבודות שבוצעו לחברת בירי בראשי עד לחודש מאי  2006, בטרם פורקה השותפות גם לגרסת המבקש, בסך של 560,000 ש"ח. עוד נטען, כי המבקש שם לו למטרה לדחוק את רגלי המשיב מעבודות השותפות, וכך היה. כל הכלים של השותפות נותרו  בידי המבקש (למעט כלי אחד). עוד נטען כי קיים חשש כבד להכבדה על ביצוע פסק הדין, אם  יינתן פסק דין לטובת המשיב, זאת נוכח העלמות הכספים שביצע המבקש ומצבו הכלכלי הקשה.

5.     המבקש, בתשובתו, עמד על כך שצו העיקול הובא לידיעתו רק בחלוף חודש מיום הינתנו ולאחר שחב' בזק לא העבירה כספים שהיה עליה להעביר לידיו. נטען כי אכן פגישת הפישור נערכה בשנת  2006, (ולא, כנטען, בשנת 2005), אולם המבקש שב על גרסתו בדבר הסיכום וההסכמה שצמחו באותו מפגש, הסכמות שקיומן נתמך בתצהירים של קרובי משפחה, מר הרמן ומר אהרון, והודגש כי המשיב נמנע מלחקור אותם, אף שנכחו בדיון שהתקיים, ונמנע מלהפריך את גרסתם. עוד נטען כי המשיב מחזיק בשלושה מתוך שישה כלי רכב, הרשומים על שם השותפות, ובאו טענות נוספות לעניין ביצוע מכרז בזק משנת 2006 על ידי המבקש באופן בלעדי. עוד נטען כי לא התקבלו כספים מחברת בירי בראשי אלא הוצאה חשבונית דרישה לתשלום בלבד.

דין הבקשה לביטול העיקול להתקבל מכמה טעמים:

6.     שאלת המפתח הנה מהותה וטיבה של הפגישה במוצאי יום העצמאות של שנת 2006: האם אכן הגיעו הצדדים להסכמה בדבר פירוק השותפות ופעילות נפרדת החל מאותו מועד. במידה שהצדדים אכן הגיעו לידי סיכום כזה, נשמט הבסיס לטיעוניו של המבקש. יובהר כי בקשתו של המשיב למתן צו העיקול נסמכה על התשלומים שהתקבלו מחברת בזק ולא אלה שנטען כי התקבלו מחברת בירי בראשי, ומכל מקום לא הוכח כי אכן התקבלו תשלומים מחב' בירי בראשי. בעניין זה רובצים מספר מכשולים לפני המשיב: המשיב אינו חולק על קיום אותו מפגש  שנערך במוצאי יום העצמאות בשנת 2006, ולמעשה אינו שולל את טענת המבקש בדבר קיום ההסכמה לפירוק השותפות, אלא לשיטת המשיב הסכמה זו לא התגבשה סופית לאחר שהתברר כי לא ניתן לשעבד את הנכסים הפרטיים. גרסא זו אינה מתיישבת כלל ועיקר עם האמור והמפורט בתצהיריהם של מיכה הרמן וחיים אהרון, הסותרים באופן ברור ומפורש את גרסת המשיב, ומפרטים את ההסכמה שהושגה לפירוק השיתוף ולהליכה נפרדת החל מאותו מועד, כאשר כל צד יהנה מפירות עבודתו באופן בלבדי, הסכמה שאף הסתיימה והתגבשה בלחיצת יד בין הצדדים (ר' סעיף 6 לתצהירו של מר הרמן וכנ"ל בתצהירו של מר אהרון). המשיב נמנע מלחקור מצהירים  אלה ולמעשה נמנע, בתגובתו, מלהתייחס אליהם כלל. על כן,  עומדת גרסתם של שני מצהירים אלה על כנה. יצויין ויודגש כי לא נטען  ע"י המשיב כל דבר מה שלילי כנגד מר הרמן ומר אהרון, אשר הנם בני משפחה  קרובים למבקש ולמשיב,  או כי קיים  סכסוך בינם ולבין המשיב או כי דעתם מוטה לטובת המבקש מסיבה זו או אחרת. דהיינו, המשיב לא ביקש ולא הטיל במר הרמן ובמר אהרון כל דופי, ומכאן שלא ביקש לפגום בשאלת מהימנותם.  על-כן, המסקנה הנה כי הצדדים הגיעו, בפגישה מיום 18.5.06, להסכמה בדבר פירוק השותפות ביניהם ופעילות נפרדת על ידי כל אחד מהם. הסכם ההתקשרות עם בזק, נחתם לאחר אותו מועד. על כן, קשה לאמר כי המשיב הוכיח עילת תביעה  רצינית המתבססת על זכות שלכאורה קנויה לו, הוא התנאי הראשון שנדרש ממבקש סעד זמני.לשם כך די בראיה לכאורה, ולא נדרש שכנוע במידה הדרושה להכרעה סופית (ר' ע"א 5095/93 פ.א. ארכן בע"מ נ. גבי א.ג.ר. שותפות לבניין ופיתוח פ"ד מ"ט (1) 730). אך, ובנוסף, יש לזכור כי עם ההכרה בזכות הקניין כזכות חוקתית, חובה על בית המשפט לייחס משקל משמעותי, כבד, לאיכות ולכמות הראיות שיש בהן כדי לתמוך בבקשת העיקול (ר' ע"א 5242/95, סיגנל שירותי אלקטרוניקה        (1975) בע"מ נ. דנבאר בע"מ  וכן ר' ע"א 342/83 גלוזמן נ. גלוזמן, פ"ד ל"ח (4) 105).עדותם של מר הרמן ומר אהרון, בני משפחתו של המשיב, אשר לא הוטל בדבריהם דופי מטעם ועל ידי המשיב, והשניים לא נחקרו בנוגע עם האמור בתצהיריהם, ולא עומתו עם גרסת המשיב, נותרה על כנה. נדבך נוסף, בעל משמעות רבה, בהקשר זה, יש לראות בעובדה שהמשיב, בבואו לבקש צו במעמד צד אחד, נמנע מלהזכיר, ולוא ברמז, את עובדת קיומו של אותו מפגש, כפי שהיה לגרסתו, והתעלם כליל מאותו אירוע אשר כלל, גם לשיטתו, הסכמה מסויימת, אם כי לא סופית. על המשיב, בבואו לבית המשפט בבקשה לצו עיקול במעמד צד אחד לפרוש את כל עובדות הרלבנטיות והחשובות, ועובדת קיומו של אותו מפגש נמנית עליהם: "חובתו של מי שפונה לבית המשפט בבקשה למתן סעד זמני, לגלות את כל העובדות העשויות להיות רלבנטיות לבקשתו, ובמקרה של ספק, עליו להשאיר את שאלת הרלבנטיות להחלטת בית המשפט, ולא לקבוע בעצמו, תוך שיקול האינטרס הצר שלו, מה יש לגלות לבית המשפט". ראה רע"א 8113/00 דפנה שפר ואח' נ. תרבות לעם   (1995) בע"מ ואח', פ"ד נ"ה (4) 433, בעמ' 441,  וכן ראה רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ. שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ, פ"ד מ"ז    (5) 165. גם אם מדובר בטעות שבתום הלב, תום לב שמדובר בו בהקשר זה, הוא תום הלב אובייקטיביהעשוי להתבטא גם בעצימת עיניים ואף במחדל רשלני (ר' עניין שפר הנ"ל, בעמ' 552).

נימוק נוסף אשר יש בו להביא לביטול הצו נעוץ בשיהוי הרב שחל בהגשת הבקשה, שכן העילה לפנייה לקבלת הצו, לשיטת המשיב עצמו, נולדה לפני כשנה, עת גורש על ידי המבקש מפעילות השותפות, כאשר לשיטתו, היה מודע להסכם שנכרת עם חב' בזק ולתשלומים האמורים להשתלם על פיו. שיהוי בעוצמה מסוג זה מעיד על כך שהמשיב השלים עם המצב (ראה פסק הדין בעניין שפר). במקום אחר נאמר: "מבקש שהשהה את בקשתו, איננו יוצא ידי חובה זו... בעצם השיהוי יש משום ראיה לסתור את טענתו שהצו חיוני ושנתינתו אינה סובלת דיחוי. ודוק: אינני אומר ששיהוי לכשעצמו יביא, בכל הנסיבות, להשבת פני המבקש ריקם, אך למצער ניתן לאמר שבהעדר נימוקים כבדי משקל להיפוכו של דבר. כך בדרך כלל יש לנהוג". ר' רע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלתית עירונית לשיקום בדיור בת"א-יפו נ. אשרז עיבוד נתונים בע"מ ואח', פ"ד מ"ז (1) 44.

התוצאה, לפיכך, הנה שצו העיקול שניתן בבש"א 53243/07  ביום 14.5.07,  מבוטל.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום כ"ט באב, תשס"ז (13 באוגוסט 2007) בהעדר הצדדים